נשים

יוצאים קבוע

פרשת ויצא. זמן מעולה לדבר על יציאות, או מה שנקרא אצלנו "דייטים".

יציאה. יוצאים ממקומנו, מהאזור המוכר לנו, ונפגשים עם אדם נוסף, במטרה להכיר. אותו לי, אותי לו.

על־מנת להכיר אני צריכה להביא את עצמי, עד כמה שניתן להראות מי אני, ולקוות שהכנות עמה אני מגיעה תעזור לאדם שממול להביא את עצמו באמת. ובשל העובדה הזו, מה שהכי חשוב שיהיה בפגישה שלנו הוא הנאה.

בפגישות הראשונות הכי חשוב ליהנות. גם אם הוא לא יהיה בעלי, כדאי לראות את הדומה, זה יתן לנו תחושת ביחד שתביא איתה אמון. לא כדאי להיזרק ישר אל חילוקי הדעות בינינו, לא כדאי לברר ביסודיות היכן הוא לא מה שחיפשתי – עוד יהיה זמן גם לזה. כך קורה במפגשים טבעיים יותר, אנשים מרגישים סוג של נעימות אחד בקרבת השני ורק לאחר מכן מגיע תורה של שיחה ישירה יותר ומבררת דקויות.

תיהני עד כמה שניתן. זהו ערב בחייך, וזכות להכיר עוד יהודי בעולם.

 ה'אני' שלנו כל הזמן מתפתח. זהו תהליך שקורה כאשר משהו מתגבש באישיות, והוא יודע לכלול בתוכו את הגוף, הנפש, הרצונות ועוד. עם הזמן, תפיסת ה'אני' מתרחבת ועוד דברים מתגלים ומשתכללים בתוכה.

כשבאים להכיר, חשוב לשמוע על העכשיו, וגם על ה"מאין באתי ולאן אני הולך" של השני, וכמובן לספר גם על שלי.

גם במהלך החיים שלאחר החתונה, חשוב להמשיך ולצאת. להמשיך להיפגש ולהכיר, להיות כל הזמן בקשר עם ההתפתחות וההשתנות שבבן הזוג. להכיר אותי לו ואותו לי. וכן, לעיתים יש עניין דווקא בלצאת מהמקום המוכר, ומאזור הכלים, הכביסה והילדים...

מישהי חכמה סיפרה לי פעם שלה ולבעלה יש שני סוגי פגישות: אחת היא 'תכנון ובנייה' – פגישות בהן הם דנים על החינוך, איך לפעול עם ילד זה או אחר, דנים בשינויים שהיו רוצים שיהיו בבית, יותר טיולים, יותר שירים בשולחן שבת, יותר לצאת עם כל ילד לבד, ועוד.

וישנן יציאות של בילוי והנאה. אלו יציאות שבהן משתדלים שלא לדבר על הילדים, אלא עלינו, או ללכת למקומות בהם יש תכנים משלהם. היא סיפרה שהרבה פעמים הם הולכים למוזיאונים או מופעים מיוחדים ובודקים אם שייך להביא את המשפחה. פעם הם היו בדיאלוג בחשכה בחולון, בפסטיבל האורות בעיר העתיקה, ופעם במוזיאון של גוש קטיף – מסתבר שלא חסר.

מישהי פעם אמרה לי שבעלה החל פתאום להתלבש בסגנון חרדי יותר, וללכת לשיעורים של רב חרדי ידוע, הכל בבת אחת. אמרתי לה שיותר משמשנה הכיוון אליו הוא הולך, מעניין אותי ה'פתאום' שהיא מספרת עליו. אתם מדברים ביניכם על מחשבות? תהליכים פנימיים? מה מעסיק אתכם בימים אלו? מה דעתך, דעתו על נושאים שמעניינים אתכם? היא אמרה שלא ממש.

בדרך כלל אדם לא משתנה פתאום. השאלה אם הוא יכול היה לשתף אותך לפני, האם אתם דואגים ליצור מרחב של זמן זוגי, להתעניין אחד בעולמות הפנים של השני, והאם אתם מספיק פתוחים ומסוגלים לדבר גם על דברים שאולי לא הכי נאהב לשמע, מסוגלים לקלוט שיש לידינו עוד אדם ממש.

המקום הזוגי הוא הפתוח לשמוע, והחפץ למצוא את המרחב בו אוכל להיות אני ולאפשר לאדם שאיתי להיות הוא – בלי לפגוע ובלי להיפגע. בשביל זה צריך זמן, דיבור כנה, ומישהו...

אז אפילו שחורף בחוץ, זה הזמן לצאת לטיול בשתי מטריות וצעיף. אפילו לסיבוב קטן ממש ליד הבית – ולהכיר עוד קצת.