מנגנים את זה

טעימות מפרויקט צמאה

אתה בחרתנו

אתה בחרתנו מכל העמים, ניגון חב"ד - איזה ניגון מרגש! לאמיתו של דבר יש כאן שני ניגונים מחוברים.
מצאתי הסבר של הרבי בעצמו לניגון, בו ציין שהחלק הראשון הוא ניגון של צדיקים, והחלק השני אופייני
לבעלי תשובה.
לפיכך החלק השני חוזר על עצמו שוב ושוב,
דבר המסמל את תשוקתו של הבעל- תשובה
להתקרב עוד ועוד לבורא עולם.

ובאמת, אין לך שעה שאין לה ניגון,
כשם שאין לך ניגון שאין לו שעה...
יש ניגון של בוקר,
ויש ניגון של בין הערביים,
יש ניגון של אמצע הלילה כשרוח צפונית מנשבת,
יש ניגון ששומע אותו הצדיק, והוא דומע כבעל תשובה,
ויש ניגון שיזמר בעל תשובה
ויש בו מן האור של הצדיקים.
יש ניגון שהוא הוא התשובה,
אתה שר אותו ומשהו מתחיל ככה... לזוז, להתעורר.
אתה מנגן אותו ומתחיל להמריא.
כבר לא תהיה מי שהיית לפני הניגון.

מעשה בנער שהיה לומד בין הגויים, וכמעט שנתערב ביניהם.
מלבוש קבוע בבית ספרם היה, ועליו סמל של כמין צלב.
יום אחד פנה אליו נער בדרך סוד, ואמר לו: יודע אני שיהודי אתה. גם אני.
דע לך, להוריד את אותו סמל מהבגד אי אפשר משום איבה,
אך גם לענוד אותו על המלבוש אין זה מדרך אמונתנו. מה עושים?
רבי גדול יש מעבר לים. רב של חסידי חב"ד. כל יהודי, בכל פינה בעולם, שולח לו מכתב ובו שאלה. גם אנחנו שלחנו וענה לנו.
מה ענה? לתפור תפר קטן על צלע אותו שתי וערב, שאינו נראה בבירור אך יש בו, בתפר הקטנטן, מעשה המבטל את אותו צלב.
אם תרצה, בוא לביתי ואמי תתפור לך תפר קטן.
הנער, אף שלא שמע מעודו לא על חסידים ולא על הרבי,
נענע לו בראשו והלך עמו לביתו.
היו יושבים בביתו והאם תופרת לו תפר. בין כך שאלו אם שמע פעם ניגון חסידי. נענע לו ראשו דרך שלילה. ניגש הלה למכשיר הפטיפון וניגן לו  תקליט חדש, ובו ניגוני חב"ד. אותו תקליט, חידוש היה אז בעולם. נגמר התקליט. ביקש הנער שוב לשומעו. נגמר, ביקש שוב.
לא זז משם עד שהתאהב באותם ניגונים בכל מאודו.
לבסוף נעשו השניים חברים והיו יושבים ושומעים אותם ניגונים שוב ושוב עד שנעשה אותו הנער כבריה חדשה ממש. חזר לביתו, אמר להוריו: מהיום הנני בעל תשובה.
שינה מלבושיו, מאכליו, ולימודו. וכך נעשה בעל תשובה,
ועלה לארץ הקודש. ואם תאמרו, לא היה?
היה! אני נשאתי את בתו, ובני, נכדיו הם.
ובכל מקום שיש ניגון חסידי, שם תמצאוהו.
וזהו שאמרתי:
יש ניגון חסידי שאתה שומע אותו וכבר אינך מי שהיית לפני אותו ניגון.