מנגנים את זה

טעימות מפרויקט צמאה

צמאה לך נפשי
כמה לך בשרי (תהילים סג)

עֶךְ טִי דוּרֶען מַארְקוּ, טְשְׁטָא טִי יֶעדִיעֶשׁ נַא יַארְמַארְקוּ,

נְיֶע קוּפְּלְיַאיֶעשׁ נְיֶע פְּרָאדַאיֶעשׁ, טָאלְקָא רָאבִּישׁ סְוַוארְקְוּ.

ניגון זה לפסוק "צמאה לך נפשי" הוא ניגון קצבי ושמח, בשונה
מהניגון המוכר, העמוק והרציני.

אם בסבר פנים חמורות ובטון כבד ננתח את ההתמודדויות שלנו, ייתכן ונשקע עוד יותר. בִּיצה עמוקה שוכנת בתוכנו, ולא יעיל, ואפילו מסוכן, להתחפר בה יותר מדי. אין אדם ללא חולשות וכל אחד נדרש לעבודה פנימית אל מול החסרים שלו. החסידות מציעה זווית יוצאת דופן לעבודה הנפשית: בשמחה ובקלילות להביט מלמעלה למטה על אותן חולשות, המכונות בדרך כלל "היצר הרע", לצחוק ולדלג מעליהן. הרצינות איננה תמיד לטובתנו ולפעמים אפשר עם קצת צחוק לטפל בבעיות רציניות מאוד.

בתוך מילות הגעגועים "צמאה לך נפשי" מספר תהילים שילבו החסידים מילים ברוסית שתרגומן הוא: "הוי מארקו הטיפש, מה אתה עושה ביריד, אין אתה לא קונה ולא מוכר, רק עושה מחלוקת".

בעולם הזה, כמו ביריד, אפשר לקנות, אפשר למכור ואפשר סתם לעשות רעש ובלגן. ביריד החיים אפשר להרוויח הרבה עושר רוחני דווקא מתוך עבודת הבורא בתנאים לא פשוטים של חיי הגוף. יש לנו משיכה אל השלילי, אבל יש לנו משיכה לא קטנה אל הטוב ואל הנשגב!

מרקו הטיפש, הוא היצר הרע, הוא רוצה רק לערבב אותנו. הוא אחראי לבלגן אותנו ולגרום לנו להחטיא ולפספס את המטרה. הוא לא עושה שום דבר מועיל ביריד אלא רק מציב מחיצות ("מחלוקת") בינינו לבין אבינו שבשמים. במקום להיות מאוימים או מרירים ממרקו, אנחנו מסתכלים עליו בזלזול וצוחקים. כן, המרחק בין שאון היריד לבין קרבת אלוקים עלול להיות גדול ומעורר כיסופים, ואנחנו מתגעגעים לאלוקים - לא מתוך מצוקה וחולשה אלא מתוך רוחב דעת ושמחה.