מנגנים את זה

טעימות מפרויקט צמאה

ניגוני יום הכיפורים

דרכך אלוקינו להאריך אפך לרעים ולטובים והיא תהילתך. למענך אלוקינו עשה, ולא לנו, ראה עמידתנו, דלים וריקים(תפילת ליל יום כיפור)

אלוקים הוא אדיר ומושלם והוא יודע עד כמה אנחנו רחוקים מלהיות כמותו. אלוקים נתן לנו המון משימות, אבל בהחלט לקח בחשבון שנסתבך בדרך. הוא יודע שאנחנו רק בני אדם, עם יצרים ותסכולים, עם אגו ודיכאונות, עם ארנונה ותלוש משכורת ועם כאבי שיניים וכאבי בטן.

הוא יודע כמה קשה לנו, ולכן הוא לא רק רחוק מכל רחוק אלא גם קרוב מכל קרוב. הוא יודע להיות לא רק גדול אלא גם קטן, הוא צולל אל תוך נבכי האישיות הצרה שלנו ומבין את הסיטואציה מבפנים. רק בגלל זה אנחנו מסוגלים לבקש ממנו רחמים.

דרכך אלוקינו להאריך אפך – זאת הדרך שלך, אתה רגיל, אלוקינו, לא לכעוס עלינו גם כשמגיע לנו. אתה ממתק את הכעס ומגדיל לנו את האשראי.

לרעים ולטובים – לרעים אתה ממתין בסבלנות, וגם לטובים: לטובים הקטנים שיכולים לגדול ולהיות טובים הרבה יותר, לטובים שמלאים בזיוף של שביעות רצון עצמית הגורמת להם לדרוך במקום, וגם לטובים המכווצים בדעתם ובטוחים שהם בכלל רעים... על כולם אתה רגיל לחמול.

והיא תהילתך – כשאנחנו מהללים את אלוקים על ניסים שהוא עושה או על העולם היפה שהוא ברא, אנחנו פוגשים אותו גדול ועצום מאיתנו. כשאנחנו פוגשים אותו דרך החמלה והרחמים, אנחנו מהללים אותו מזווית שונה, ומודים לו על שעם כל אינסופיותו הוא מכיר אותנו מבפנים, ומתחשב בחולשותינו.

למענך אלוקינו עשה, ולא לנו – פדיחה שנצדיק את הפאשלות שלנו ושנבקש את רחמיך למעננו, מי אנחנו בכלל?! לא מגיע לנו כלום, אבל אתה אוהב אותנו באמת. הסיפור שלנו נוגע לך באופן אישי, נכון? אז תעשה את הטובה הזאת למענך, למען אהבתך.

ראה עמידתנו דלים וריקים – עם כל האגו הטבוע בנו, לא קל לנו להודות בטעויות. אבל עכשיו, מולך, אנחנו חשופים לחלוטין. תראה אותנו, מוכנים להודות בהיותנו פגיעים וחלשים, דלים וריקים. אנחנו מקלפים את הפוזה שלנו, ומייחלים שתסכים להיכנס לתוכנו.

כשאנחנו מלאים, אין מקום בלב שלנו לאף אחד. כשאנחנו ריקים, הלב נפתח, הרבה רעל מתנקז החוצה, וקרן אור זכה חודרת פנימה.

"אמר רבי סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לברא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים... חסד אומר ייברא, שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא, שכולו שקרים. צדק אומר יברא, שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא, שכולו קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכו לארץ" (בראשית רבה, ח).

כי אנו עמך ואתה אלוקינו, אנו בניך ואתה אבינו, אנו עבדיך ואתה אדוננו, אנו קהלך ואתה חלקנו

לפעמים צריך להתעקש, גם מול ריבונו של עולם. והניגון הזה מתעקש. מאוד.

יום הכיפורים. מביך. בשנה שעברה הבטחנו ובאמת התכוונו, ואיזה פנים יש לנו כעת? נגמרו התירוצים. פישלנו בגדול, ואולי כבר נמאס לו?

כשאנחנו לא במיטבנו, או כשה' מחליט להסתיר את פניו, זה הזמן לחמם מנועים. אנחנו עדיין העם שלך והבנים שלך, וגם אם אכזבנו אותך – תדע שלא נזוז מכאן. על הקשר הזה אנחנו לא מוותרים. אנחנו הרסנו – אתה תתקן. מתחננים.

לא הכל חלק בחיים, ובכל דרך אמיתית יש קשיים. כשהעלייה תלולה יש לזכור שגם אם קשה – יש כאן הזדמנות להתרומם. מהמשבר הזה נוכל לצאת עם רווחים, אם רק נמשיך להאמין. בשלבים כאלה המהירות נבלמת וההתלהבות דועכת, אנחנו לא מצליחים להרשים אחרים וגם לא את עצמנו. אין לנו ברירה, משלבים להילוך ראשון וממשיכים לטפס לאט ובעקשנות. בסוף החומה תיבקע. בטוח. ככה הוא עצמו הבטיח.

הווכחנים הגדולים ביותר עם ה' הם דווקא הצדיקים. בתורה מסופר על אברהם אבינו ומשה רבנו שמתחו את החבל עד הקצה, כשסירבנו לקבל החלטות של הסתר פנים. היו פעמים שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו שנמאס לו לגמרי מכפיות הטובה שלנו והוא שוקל גירושין, ומשה לא זז סנטימטר. "תהרוג אותי אם אתה רוצה", טען משה בלי להתבלבל, "העם הזה ממשיך איתך".

לניגון הקצר הזה אין סוף. נהמת הלב לא תסתיים לעולם והניגון לוקח אותנו בכל פעם למקום עמוק יותר: אתה אבינו, אתה אלוקינו, אתה חלקנו – לאן בדיוק אתה רוצה שנלך? אין לנו כתובת אחרת.

 

"אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי מאי דכתיב: 'למנצח מזמור לדוד'? זמרו למי שנוצחין אותו, ושמח" (פסחים קיט).