עונג שבת תאילנד-סיפורי מטיילים בעונג השבת

ומה איתך?

פעם בשנה אנחנו עורכים בארץ שבת מפגש, המיועדת למטיילים שהתקרבו או היו בקשר חזק איתנו במשך הטיול.

לפני שנתיים, בשבת המפגש קמה בחורה ואמרה לי: "כבוד הרב, אני לא יודעת אם אתה זוכר אותי. הייתי בתאילנד לפני תשעה חודשים, השתתפתי בסעודת שבת הגדולה עם עוד ארבע מאות חבר'ה ומאוד התרגשתי ונהניתי. כשהכרזת בסוף הסעודה שעוד מעט יתקיים עונג שבת, לא חשבתי להשתתף, הייתי עייפה מהנסיעות של כל השבוע ורציתי לישון.

ירדתי במדרגות, והילדה שלך בת התשע עצרה אותי ואמרה לי: 'את לא נשארת לעונג שבת?', אמרתי לה שאני עייפה ואולי פעם אחרת, אבל אז היא אמרה לי 'את לא רוצה לטעום את העוגה הטעימה שאמא שלי הכינה לשבת?', זו כבר הייתה הצעה שלא יכולתי לסרב לה. עוגה עם טעם של בית באמצע הטיול...

נכנסתי. לא ידעתי שייקח לי ארבע שעות עד שאראה את העוגה, אבל היה אוכל טוב וסיפורים מעניינים ושכחתי מהעייפות. כשהגיע התור שלי לדבר, נלחצתי. בחיים לא הייתי בבית של רב ובטח שלא דיברתי עם רב, וחשבתי מה הדבר הכי דתי שאוכל להגיד. ואז, כשפנית אליי, אמרתי לך 'יש לי אח ששומר שבת', ואתה שאלת אותי 'ומה איתך?', ועניתי שאני לא שומרת, בחרתי שיר והערב נמשך.

כשחזרתי לחדר, מוקסמת מהאווירה שהיתה שם, בעונג שבת המיוחד הזה, חשבתי לעצמי: הרב שאל אותי מה איתי, מה באמת איתי? למה שלא אשמור גם שבת? ואני שמחה לספר לך שכבר תשעה חודשים אני שומרת שבת!”.

מכמה היבטים התרגשתי מאוד מהסיפור, איזו זכות גדולה זו שיהודי מתחיל לשמור שבת, אבל חשבתי גם על גודל האחריות שיש בידינו ועד כמה לפעמים שאלה אמיתית של שתי מילים יכולה לשנות חיים...