והפעם לא מופיע, מתוועד

ג

ם כשהוא סתם מדבר נשמע   שאברהם פריד ממשיך לשיר. אולי זה רק בגלל הקול המיוחד שכל־כך מאפיין את שירתו, אבל אולי גם בגלל שההתרגשות המתנגנת בקולו ובוקעת היטב ממכשיר הטלפון גם בשיחה טרנס־אטלנטית, מסגירה את העובדה שעוד לפני היותו זמר מוצלח, הוא בראש ובראשונה חסיד חם ולבבי.

"איך אני אגדיר את זה? הכל היה מיוחד, זה היה ממש גן עדן חסידי מתמשך", צוחק פריד כשאני מבקש ממנו לשחזר את הרגע הכי מיוחד שהוא זוכר מאירועי י"ט כסלו דאשתקד בבניני האומה.

"האירוע בשנה שעברה, היה פשוט בלתי נשכח. השמחה באולם היתה בלי הגזמה ממש כמו שמחת תורה, שמחת תורה בחודש כסלו. הייתי בהרבה התוועדויות, ובדרך כלל, זה היה עם חסידי חב"ד – פה החידוש הנפלא שהיו כל־כך הרבה גוונים, וכולם באו לחגוג את חג הגאולה של האדמו״ר הזקן וראש השנה ללימוד החסידות. כל הקהל שר ורקד בכזו אנרגיה שהיה לי קשה לשיר ולנשום מרוב הריקודים והקפיצות. באופן אישי הרגשתי שאין דבר יותר טוב מלהתחיל את השנה של החסידות, מאשר עם ההתוועדות הזו עם כל־כך הרבה צעירים מלאים בשמחה ובאנרגיה".

"זה אמנם היה נראה כמו הופעה לכל דבר", הוא מחייך, "עם רמקולים, במה ותזמורת, אבל מה שבאמת חשתי שם זה שבת אחים גם יחד, א חסידישע פארבריינגען. פגשתי שם את אביתר בנאי, שולי רנד ועוד חברים  – והיה לי עונג וזכות להכיר אותם, לדבר אתם וכמובן לשיר אתם. אפילו המשכנו לרקוד מאחורי הבמה. בעצם זו בכלל לא היתה הופעה, אלא התוועדות אחת גדולה – הכי גדולה בעולם".

גם עבור פריד המנוסה, המשימה שכללה שתי הופעות צפופות מידי יום – בצהריים ובערב – הייתה מורכבת. ערב אחד מתוך השבוע העמוס הוקדש לסיום לימוד הרמב"ם היומי. כל־כך התרגשתי להיות עם צעירים בני הישיבות שחגגו סיום הרמב״ם שהם בעצמם למדו וגמרו במשך שלש שנים. כמו בצהריים, השמחה של מצווה פרצה את כל הגבולות. אמרתי לקהל הקדוש שאני בטוח שהרמב״ם נמצא אתנו והוא שואב כל־כך הרבה נחת, ושהוא ילך לפני כסא הכבוד וידרוש כשם שעושים 'סיום' על הספר שלו כך הקב״ה צריך לעשות 'סיום' לצרות שלנו, ולשלוח לנו את משיח צדקנו".

"זה לא רק הריקודים", הוא אומר מיד. "לראות אלפי צעירים שלומדים חסידות, צעירים מישיבות ליטאיות, בחורים עם כיפות סרוגות, תלמידים מישיבות חסידיות – כולם יחד לומדים ונהנים מלימוד החסידות, מהתוועדות – אין דברים כאלה. הזכות להופיע שם עם חסידיש'ע ניגונים, זה היה פשוט כעין גן־עדן חסידי. כשיצאתי מהבמה ישב שם הרב יואל כהן שהתוועד לפני הקהל, מבחינתי זה היה חידוש וזכות רבה – אני לא חושב שהוא היה פעם במעמד ששרתי בו. זה ריגש אותי באופן אישי".

שערי ניגון ושערי פנימיות

המופע־התוועדות שיעלה פריד בי"ט כסלו הקרוב, יהיה מבוסס כולו על ניגונים שהלחין האדמו"ר הזקן, שדמותו מוכרת לציבור הרחב יותר בהקשר של הפצת חסידות ועיון בפנימיות התורה.

פריד פותח בסיפור חסידי קצר. "יש סיפור מפורסם על האדמו"ר הזקן שבא לתת שיעור בסלוצק, שהייתה עיר גדולה ומפורסמת של 'מתנגדים'. כולם באו לבית המדרש, כיוון שרצו לנצל את ההזדמנות להקשות עליו ולהכשיל אותו בשאלות. לפני שהם התחילו עם השאלות, האדמו"ר הזקן היסה אותם וביקש מהם לאפשר לו להשמיע להם ניגון. האדמו"ר עלה לבמת בית הכנסת והתחיל לשיר, וכשסיים לשיר שרר שקט במקום. הם אמרו לו: 'כבר אין לנו שאלות, קיבלנו את כל התשובות'".

"לאדמו"ר הזקן יש קשר מיוחד במינו לניגון ושירה", הוא ממשיך. "לא חשבתי על זה עד עכשיו, אבל בעצם האדמו"ר היחיד שאנחנו יודעים שהלחין בעצמו שירים – היה אדמו"ר הזקן. אמנם כל האדמו"רים של חב"ד היו מחוברים מאוד לעניין הניגונים, אבל אדמו"ר הזקן שהיה הרבי הראשון, הוא בעצם זה שפתח את הצינור הזה, והוריד איתו שפע גדול וקדוש. אנחנו יודעים לפחות על עשרה ניגונים שהוא הלחין. ישראל זה אותיות שיר־אל - כל ישראל שרים, אבל אי אפשר להיות חסיד בלי שירה וניגון – שרים בתפילה ושרים בהתוועדות, זה חלק חשוב בעיניים של חסיד. הניגונים הללו זו המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל".

לאורך השנים שרת מאות ניגונים חסידיים. מה לדעתך מייחד את הניגונים של האדמו"ר הזקן?

"בכל פעם שאני מופיע בפני קהל אומרים לי 'תן איזה ניגון של חב"ד', אפילו אצל חסידים מחצרות שיש להן ניגונים משלהן – תמיד יבקשו. מרגישים שניגוני חב"ד נוגעים עמוק בנשמה, ואני לא אומר את זה כחסיד חב"ד", מחייך פריד. "אני לא יודע להסביר את זה מבחינה מוזיקלית, אבל כנראה שמרגישים שזה יוצא מן הלב ונכנס אל הלב – הן אם זה ניגון געגועים והן אם זה ניגון שמח. עד היום, אפילו אצל אלה שאינם חסידי חב"ד, הולכים לחופה עם ניגון 'ארבע בבות' של האדמו"ר הזקן, וידוע בכל העולם שזה שיר 'קודש הקודשים'".

"הכוח של השירה זו מסכתא שלמא, הדבר קיים לא רק אצל צדיקים, אלא גם אצל אנשים פשוטים, זמרים כמוני שהולכים לבקר אנשים שזקוקים לרפואה שלימה או איזשהו חיזוק ועידוד", מוסיף פריד בפשטות. "השירה מצליחה להוציא את האדם מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה – וזה כוח שהקדוש ברוך הוא נותן לא רק לצדיקים אלא גם לאנשים פשוטים, שמצליחים לעודד, לשמח לבבות ולעורר אנשים לתשובה. אם זה הכוח האדיר שיש לשירה בימינו, תחשוב מה יהיה ה'שיר חדש' - איזה כוח יהיה לשירה כשיבוא המשיח? וואו, נשאר לנו רק לדמיין ולצפות".