נשים

העומדים בבית ה' בלילות

לילה. יעקב יוצא בריצה מבית אביו ואמו. יוצא ובידו סכום כסף האמור לפדות את ניצוצות האור של האומה, הנמצאות בבית לבן הארמי. אליפז משאירו חסר כל וחשוב כמת. כל שנותר לו בתחילת הגלות המרה הזו הם תורתו ואמונתו. אמונה ענקית שיהיה בסדר. שה' מוליך.
חושך, לבד, ואבנים מתחת לראש. יעקב מניח את ראשו, את קומתו על הארץ, ופתאום סולם. חלום זה מספר ליעקב כי כאן המציאות שונה, כאן מתחלפים המלאכים, מתחלפת השליחות. אתה מתבקש לעבוד בצורה אחרת. "וקווי ה' יחליפו כוח", עובדי ה' נדרשים לעתים לעבודה של "בלילות". וזהו כוח אחר. כוח שלומד ללכת בחושך, לסמוך על ה' כשאני לא רואה לאן הדברים מובילים. לתת לו ללכת בראש...
מה נשתנה
יעקב לומד את הדברים והולך לדרכו. הוא עובד בעבור רחל ולאה אשר בונות שתיהן את בית ישראל, הילדים גדלים, עד שבוקר בהיר אחד, "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום". מה קרה פתאום? מאז ומעולם ידע יעקב מיהו לבן ובעצמו אמר "עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי", ומה שוני ראה בפניו? אלא שיעקב שם לב כי לפתע לא נראה לו לבן נורא כל כך... משהו נשחק בהתנגדות הפנימית והחל להסתגל, לראות אותו כסבא המשחק עם נכדיו, לא להיכנס לעימותים חוזרים ונשנים. הרגל. יעקב נחרד מהעניין ובו בלילה קיבל את הציווי: "קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך". דבר נוסף לא היה כתמול שלשום ביעקב, בחלומו הראשון היו הסמלים רוחניים. מלאכים, סולמות ושמים וארץ, ואילו בחלומו השני, לאחר עשרים שנה בבית לבן, חולם הוא על כבשים ועיזים. החיבור המאוזן והבריא בין שמים וארץ, עִמו הגיע לחרן, התערער, וזה אומר שהגיע הזמן לשוב לארץ הקודש.
עוד לילה מיוחד עתיד לעבור על יעקב בדרך בהילחמו עם שרו של עשו, לילה ממנו יקבל את שמו - את שמנו.
הלילה הזה
יעקב הוא שתיקן עבורנו את עבודת ה' בלילות, סלל לנו את הדרך המיוחדת לזמנים הקשים. ומוסיף הזהר הקדוש: "לא איברא ליליא אלא לגירסא [לא נברא הלילה אלא בשביל לגרוס בתורה] כדכתיב (איכה ב, יט): ''קומי רוני בלילה לראש אשמורות'". והוסיף ריש לקיש: "כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר: 'יומם יצוה ה' חסדו' ומה טעם יומם יצווה ה' חסדו, משום 'ובלילה שירה עמי'. ואיכא דאמרי [ויש אומרים] אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא שהוא דומה ליום. שנאמר 'יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי'" (חגיגה יב, ב).
הקדוש ברוך הוא מושך חוט של חסד ביום למי שיודע את עבודת הלילה, המשולה לעבודה בערפילי העולם הזה. העבודה של הלילה היא להמשיך אליו אור. גם מעט אור הוא הרבה בחושך. כשאנו נמצאים בחושך, כשדברים לא קורים כמו שציפינו שיקרו, ולא ברור היכן אמור להיות הצעד הבא - צריך לפעול מתוך אמונה גדולה. ללכת בידיעה גמורה שיש מוליך. שאתה מובל בדיוק לאן שנכון לך. ושעוד מעט יעלה השחר, ותקבל שֵם חדש.