הסידור של המגיד ממזריטש

"

שנים עשר נוסחאות תפילה הם בישראל כנגד י"ב שבטים, וכנגדם י"ב שערי תפילה, וכל שבט תפילתו עולה בשער המיוחד לו" - כך לימד רבי חיים ויטאל, גדול תלמידי האר"י הקדוש. מאז ומתמיד נהגו נוסחי תפילה שונים בעם ישראל, שחלקם נעלם ואיננו: לצד שני הנוסחים המרכזיים של הספרדים והאשכנזים, היו גם נוסחים של ארץ ישראל, איטליה, תימן ועוד. כאשר הגיע האר"י לארץ ישראל, הוא תיקן את כוונות התפילה שלו על פי הנוסח הספרדי הנהוג בעיר הקודש צפת, בה התגורר בשנותיו האחרונות, וזאת למרות היותו ממוצא אשכנזי (ראשי התיבות אר"י פירושן – אשכנזי רבנו יצחק).

במזרח אירופה, לעומת זאת, התפללו היהודים מאז ומעולם בנוסח אשכנז המוכר לנו כיום. כשהופיע הבעל שם טוב הקדוש, הוא ביקש להכניס את הכוונות הקבליות של האר"י לנוסח התפילה, ולשם כך הגיה את סידורו האשכנזי על פיהן. כך אכן עולה מסידור הבעש"ט העתיק הנמצא בידינו, בו ככל הנראה היה מתפלל – ברכת "ברוך שאמר" מופיעה לפני "הודו", מה שמעיד על היותו נוסח אשכנז מובהק. אמנם לא ברור באיזה נוסח היה מתפלל הבעל שם טוב עצמו - האם דבק בנוסח האשכנזי בתוספת "כוונות" קבליות, או שמא הוא עצמו שינה חלקים בסידור.

עם זאת, אין עוררין על כך כי תלמידו הגדול, רבי דב בער "המגיד ממזריטש", הוא זה אשר חידש את נוסח התפילה המוכר כיום בשם "ספרד" – נוסח המשלב את נוסח האשכנזים עם חלקים מנוסח הספרדים, וכפי שכתב שישנו נוסח י"ג שהוא עולה על כל הנוסחים – נוסח האר"י. החסידים החלו מתפללים בנוסח זה עד שהוא פשט לקהילות רבות אחרות באירופה, וכיום נראה שהוא הנוסח הנפוץ בקרב יוצאי מזרח אירופה.

סידורו המקורי של המגיד ממזריטש אבד, וברבות השנים והבלבול נוספו שינויים שונים לנוסח "ספרד", עד שקיימים מנהגים ושינויים רבים בתוך נוסחי "ספרד". כך יוצא כי לכל חסידות ישנו סידור משלה, המשלב מנהגים ושינויים שונים.

בעל התניא, תלמידו של המגיד ממזריטש, הגיה במשך שנים ארוכות את הסידור ויצר את הנוסח המוכר לנו כיום כנוסח האר"י – סידור "תהילת ה'".

 

 

הגילוי

עצי היער מרננים כבר שנים שמועות מסתוריות אודות הימצאותו של סידור המגיד. בחודשים האחרונים התגלה הסוד – אכן נמצאה האבידה היקרה מפז! הסידור, כולו בכתב יד, הינו הסידור המקורי בו התפלל המגיד, ואותו נתן לגדולי תלמידיו –  רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא ורבי ישראל המגיד מקוז'ניץ. הם הוסיפו עליו מאות הערות והגהות בגוף כתב יד קודשם.

המגיד מקוז'ניץ היה ידוע כמקובל עצום, עד שאמרו עליו שלפני נסיעתו לרבו המגיד ממזריטש למד שמונה מאות ספרי קבלה (כשהגיע אל המגיד אמר, שעתה ראה שעוד לא התחיל ללמוד...). "כשנכנס הרב המגיד מקוז'ניץ ז"ל לראשונה להרב המגיד הגדול ז"ל, עמד אז אצלו תלמידו הגאון הקדוש בעל התניא ז"ל, ואמר המגיד לתלמידו הגאון הקדוש הנ"ל: 'תודה לה' כי הזמין לי אברך שיגיה לי את סידור האר"י ז"ל שיש לי בכתב יד' וישב שם המגיד מקאזניץ י"ב שבועות והגיה את הסידור" (שיח שרפי קודש אות ז. שמע מפי נכדו של המגיד מקוז'ניץ).  

הצורך בהגהות על הסידור מצריך ביאור: מה החשיבות הגדולה של הגהת סידור התפילה, שבו התפללו יהודים מאות בשנים? הסיבה לכך היא שכוונות התפילה מתבססות כאמור על כתבי גדולי המקובלים, ובראשם האר"י, ובהם נפלו אי דיוקים רבים במהלך השנים. "קבלה" כשמה כן היא – קבלה מדור לדור והעברה ללא שינויים. לכן כאשר נפלו טעויות בספרים מסוימים, אפילו אם הם לכאורה רק שגיאות דפוס, עלול היה הדבר לגרום לבלבול וטעות שיימשכו דורות רבים.

 

 

מהפכה של ממש

אם עד תקופת המגיד היה הנוסח המיוחד שייך רק ליחידי סגולה הבקיאים בקבלה לפני ולפנים, הרי שההגהות, ומאוחר יותר סידורן בתור נוסח עצמאי ונפרד העומד בפני עצמו – סימלו מהפכה של ממש: החסידות חוללה בהשקפה זו מהפכה כאשר העניקה לנוסח זה מעמד עצמאי, חי הנושא את עצמו, המיועד גם למי שאין לו יד בכוונות. כל מי שהצטרף לתנועת החסידות, גם אם אינו מכוון את כוונות האר"י, מתפלל בנוסח זה. הדבר מבטא את השקפת הבעל שם טוב ותלמידיו כי פנימיות התורה צריכה לפרוץ החוצה, ולהגיע לכל שכבות העם בדרך לגאולה השלמה.

אין ספק כי כשערך האדמו"ר הזקן את נוסח סידורו, הוא השתמש בסידור המגיד. מעידים על כך הגהותיו הרבות על סידור המגיד, הדמיון הרב בין הנוסחים ובעיקר המקומות בהם מביא אדמו"ר הזקן נוסחים מדויקים שלא נמצאו בשום מקום אחר והוחזקו ליוצאי דופן, למשל: סדר ה"כפרות" של ערב יום כיפור מופיע באריכות ובאופן כמעט זהה בשניהם, סדר קערת הפסח, דיוקים בנוסח תפילות הימים הנוראים ועוד. כעת מתברר כי סידורו נסמך על שיטת רבו ועל שיטת האריז"ל ומכיל דיוקים נדירים.

התגלית העצומה, המהווה את הבסיס המרכזי לנוסח בו רבים מתפללים, תוצג לראשונה בהיסטוריה ולעיני כל ישראל ביריד החסידות שיערך בי"ח-י"ט כסלו בבנייני האומה בירושלים. המאורעות המכוננים שאירעו בי"ט כסלו, יום ההילולא של המגיד ממזריטש ויום גאולת תלמידו בעל התניא ממאסרו על הפצת החסידות, מתמזגים השנה יותר מתמיד בתגלית המרתקת של סידור בן מאתיים וחמישים שנה.