שאלת השבוע

היכן עובר הגבול בין "עשה לך רב" ובין "אם אין אני לי מי לי"?

כשאני לעצמי

הרב שמואל אליהו
רב עיר הקודש צפת

 

מי שאומר במשנה באבות: "אם אין אני לי מי לי" הוא הלל הזקן, עליו מספרת הגמרא בירושלמי (פסחים לט ע"א, שבת פז ע"א) כי פעם נתעלמה הלכה מבני בתירא בשאלה האם מותר להקריב את קרבן פסח בערב פסח שחל בשבת. הלל, ששימש את שמעיה ואבטליון, היה באותו מעמד ואמר להם שמותר, כשם שמותר להקריב קרבן תמיד.

אמרו לו: "אם זו מסורת משמעיה ואבטליון – נקבל, אך אם זו הלכה שאתה אומר מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שווה - יש לנו להשיב כנגדך תשובות רבות". ומסופר ש"אף על פי שהיה יושב ודורש להן כל היום – לא קיבלו ממנו עד שאמר להן: 'יבוא עלי כך שמעתי משמעיה ואבטליון'. כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן".

אם כן, בוודאי שכשהלל אמר: "אם אין אני לי מי לי" הוא לא התכוון לסתור את כוחה של המסורת. בפרט שביום הכתרתו לנשיא ישראל נקבע הכלל: "כל תורה שאין לה בית אב - אינה תורה". משמעות דבריו של הלל היא כהמשך דבריו באותה משנה: "וכשאני לעצמי מה אני". ואם כן מה פירוש "אם אין אני לי מי לי"? לחובת ההשתדלות, שצריך האדם לפעול במעשה כאילו הכל תלוי רק בו, אבל מבחינת האמונה הוא צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא פועל הכל.

 

מי שצריך לחיות

הרב ארז משה דורון
מורה דרך רוחני בדרכו של רבי נחמן מברסלב

 

בענייני הלכה בוודאי שאדם צריך לקיים "עשה לך רב", כפשוטו, ולשאול כל מה שהוא מסתפק בו. וכי יעלה על הדעת שאדם יפסוק לעצמו בנושא שיש לו ספק בענייני הלכה?

אך בשאר תחומי החיים, כולל כל מיני החלטות קטנות וגדולות שהאדם זקוק בהן לעצה טובה - מה ואיך ללמוד, איפה לגור, במה לעבוד, לשאת אישה זו או לא - אין שום אפשרות שמישהו יעשה את העבודה במקומי, ולכן כאן נאמר "אם אין אני לי מי לי".

ברור שגם בתחומים אלה טוב להתייעץ עם גדולים ממני. ואם אדם הולך לקבל חוות דעת רפואית ממומחה בתחום זה או אחר, קל וחומר שראוי לקבל חוות דעת וזווית ראיה של מי שחכם ממני ובקי בתחום שבו אני צריך עצה.

אבל את הבירור, את שקילת הצדדים לכאן ולכאן, מה טוב ונכון לי, את זה אני חייב לעשות בעצמי. הבחירה היא שלי ולא נכון יהיה להשליך אותה או את תוצאותיה על אחרים.

אחרי חוות דעת ועצות מחכמים, מחברים ומקרובים, אחרי תפילות ובקשת עזרה משמים, אחרי זמן למחשבה, אחרי שימת לב לקול הלב והרגש ושכלול במידת האפשר של כל הנתונים - מי שצריך לבחור, מי שצריך לחיות ולקחת אחריות - זה אני. "אם אין אני לי מי לי".

 

אני בוחר רב

הרב יצחק קפלן
משפיע בישיבת "תומכי תמימים" חולון

 
קל לומר שעלינו להתעלם מחלומותינו ושאיפותינו ולמלא אחר פקודות המתקבלות מגבוה. אבל (אם אין מדובר בשאלה הלכתית מובהקת) לא בטוח שזאת התשובה המתבקשת. הרצונות ונטיות הלב תופסים מקום חשוב מאוד בעבודת ה' – "לעולם ילמד אדם תורה במקום שלבו חפץ".

נטיות הלב מעידות על נקודות החוזק שלנו, שאותן עלינו לפתח ולהדגיש, ופעמים רבות הן מעידות גם על סיכויי ההצלחה.

מצד שני, ברור שקבלת החלטות לפי מה שמתחשק אינה הדרך האידיאלית, בלשון המעטה. לעתים קרובות תהיה זאת כניעה לעצלות או לנעים ולנוח. החשק והרצון הם נתונים בעלי משקל רב שעלינו להתייחס אליהם ולהביא אותם בחשבון בעת ההכרעה, אבל הם עצמם אינם יכולים להיות הגורם המכריע.

כדי לא לוותר לעצמנו מצד אחד, ולא לוותר על עצמנו מאידך, עלינו לחזור – כפי שקרא הרבי שוב ושוב בשנותיו האחרונות – אל הוראת חכמינו בפרקי אבות "עשה לך רב", לאמור: לא מישהו שמנחית עלינו מלמעלה הוראות מנותקות, אלא אדם שאנו מכירים ושעמו נוכל לשוחח בפתיחות. כדי לסייע לנו לקבל החלטה נכונה, הוא חייב להיות ער לתחושות ולשאיפות שלנו. כמשקיף מבחוץ, בהיעדר נגיעה אישית, עיניו יהיו פקוחות יותר לראות את הדבר הנכון לעשות. אין אמצעי עזר טוב מרב־חבר־משפיע שכזה כדי לעלות ולהתעלות בעבודת ה'. מומלץ!