נשים

האחר הוא לא אני

ידועה אמרתו של הבעל שם טוב הקדוש, שכשאדם רואה לא־טוב בזולתו – זהו רק ראי שמשקף לאדם את אותה תכונה אצלו. כל דבר ביקורת הוא הזמנה פתוחה לבדוק מה לא עובד אצלנו פנימה, באילו מקומות אנחנו שוגים ועל כן הם בולטים לנו כל כך אצל אחרים.

וישנו רובד נוסף בראיית הלא־טוב אצל אחרים, רובד שבו האדם רואה תכונה אצל אחרים, ומיד מתכחש לה בתוקף. מיד מתרחק כאומר: "זה לא שייך אליי", שחס וחלילה לא יזהו אותו עם אותה תכונה. אנחנו מתרחקים מאנשים שעושים פעולות מביכות בעינינו, כדי שלא יחשבו שגם אנחנו כאלה. חברה שמדברת בהתלהבות ונפנופי ידיים באמצע הרחוב, ילד שבועט בך ליד זרים כי לא קיבל את מבוקשו, בחור באמצע פגישה שעושה קולות עם הקשית. אילו רק הייתה האדמה פוצה את פיה או לפחות מרחיקה אותי שני מטר מכל אלה, שרק לא יחשבו שאני נותנת יד להתרחשויות הללו, אני הרי נורמלית.

תרופה לאי-יציבות

הבעל שם טוב מזמין את האדם להרהר בתשובה. הרי לא סתם הזדמן לי לתת ביקורת לאחר, אלו הם רחמי שמים שמאותתים לי שיש תכונה שעליי לתקן. וכך גם ברובד שבו אנחנו מתכחשים לשני ולמעשיו. עלינו להיכנס פנימה אל הנפש ולגלות מה הביך אותנו כל כך.

"שימי לב איך את פונה אל אחרים. האם את ממהרת למצוא אצלם חלקים חסרים כדי שתוכלי להתנגד, לדחות, להשתמש בביקורת יתירה? כשאת כועסת, דוחה, חוסמת אחרים – את כביכול מתחזקת" (ימימה). כל מציאות של מבוכה באדם שמולנו תגלה לנו מציאות של מבוכה פנימית, של אי־קבלה פנימית שלפעמים שולחת אותנו להתנגד לאחר, לשקף לו כמה הוא לא בסדר ולכאורה להתחזק על חשבונו.

התרופה לאותה אי־יציבות פנימית היא אך ורק התחזקות אמיתית, פנימית, בלי קשר לאחרים. התחזקות פנימית שבה ניתן דגש לכל הצדדים הטובים בנו, ודרכה נוכל למצוא את דרכנו בחזרה אל כוחותינו. אדם שאוהב את עצמו יכול ללכת ברחוב גם לצד מפלצת ולהרגיש נינוח ובטוח. הוא יכול לקבל את ההתרחשויות בסקרנות, בענייניות, בלי להתגונן, בלי להתערבב ולהרגיש שהן אומרות עליו משהו. "היי על מקומך בלי לשים לב מה חסר לאחרים, תני דעת לְמה חסר לך, ותתקני" (ימימה).

לקחת את המושכות לידיים

ובכלל, יש לבחון את האידיאליזציה שאנחנו מנסים לעשות לחיים שלנו. אנחנו רוצים שסעודת השבת תצא מושלמת ליד האורחים והילדים יפגינו את חכמותיהם בזה אחר זה, אנחנו רוצים שהשמש תשקע בדיוק בזווית מסוימת, רומנטית, בסוף הפגישה, שבן הזוג לא יחסיר אפילו מחמאה אחת. לרצות שדברים ייראו טוב זה רצון בריא ונפלא. אלא שלפעמים, כלשונה של ימימה, "האידיאליזציה נדרשת כשכנוע שיש אהבה". רק אם הכל הלך חלק, כפי שתכננתי – זה סימן שאני בסדר, רק אז אני משתכנעת שאוהבים ומעריכים אותי.

לפעמים הדברים לא הולכים חלק. לפעמים בסעודת שבת עולים בירורים משפחתיים עמוקים ונוקבים, לפעמים פגישה יכולה להיות נסערת. גם כאן, התחזקות פנימית היא המפתח. בעזרתה אפשר לעבור בשלום גם את הסיטואציות הפחות־צפויות. במקום להשקיע את האנרגיה שלנו בלהיבהל ממה יחשבו עלינו, אנחנו יכולים לקחת את הכוחות שלנו, להקשיב היטב ולבדוק איזו פינה בנפש צריכה חיזוק, אנחנו יכולים לגלות באיזה מקום עלינו להפסיק לתת לאחרים לקבוע את הערך שלנו, ולהתחיל לקחת את המושכות לידיים.