הגיון ליבי

האחרונה והראשונה

תפילת מנחה של ערב ראש השנה היא בעצם התפילה האחרונה של השנה, ותפילת ערבית של ליל ראש השנה היא התפילה שפותחת את השנה החדשה. בתורת חב"ד מבואר כי הקדוש ברוך הוא "מסתלק" מהעולמות בערב ראש השנה, ולכן התפילה האחרונה של השנה היא סוג של פרידה מהאלוקות ששרתה בעולם בשנה החולפת. ההמשכה החדשה של גילוי האלוקות מתחילה בתפילת הערבית הראשונה ומכאן גודל חשיבותה, ועיקרה בזמן תקיעת השופר. סיומה של ההמשכה לשנה הקרובה וכניסתה לעולמות מתרחשים עם סיום עשרת ימי תשובה, בתפילת נעילה.

ערב ראש השנה

תפילת המנחה היא הישורת האחרונה של חשבון הנפש של ימי אלול וסיום ההכנות לראש השנה. רבי יוסף יצחק מליובאוויטש מתאר באחד ממאמריו את התחושה של תפילה זו:  האדם עושה חשבון צדק בנפשו מכל אשר עבר עליו במשך השנה, חשבון אמיתי בלי הגזמות ובלי הקלות, במצוות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום. הוא בוחן לעומק עד כמה עשה את מעשיו מתוך יראת שמים וקבלת עול מלכות שמים. האדם ממשיך ומתבונן במצבו בעניינים הגשמיים, ורואה אשר הקדוש ברוך הוא התנהג איתו בחסד חינם ונתן לו כל הצטרכותו, הרבה יותר ממה שהגיע לו לפי ערך התנהגותו.

התעוררות גדולה ממלאת את הלב, חרטה אמיתית על העבר ורצון לתפוס ברגעים האחרונים של השנה קשר עמוק ואמיתי עם ה' יתברך ולתקן את כל מה שהאדם הפסיד מגילוי האלוקות הספציפי של השנה שעברה. ואז, בבכייה חרישית עמוקה ונוראית נפרד האדם מגילוי ה' של השנה שעברה. זהו זמן ההסתלקות של ה', כביכול הוא מתכנס לתוך עצמו. התהליך הזה מכונה בקבלה "דורמיטא", ובמדרש "יושב על כסא דין", לדון מחדש עד כמה, ובעיקר האם בכלל יש מקום להתגלות שוב בעולם בשנה החדשה. כך שוקעת לה השמש, שנה חלפה ונכנסת לה השנה הבאה.

משמעות מרתקת נוספת לתפילה זו מובאת בספר התניא (קונטרס אחרון, דף קנד) בשם ספרי קבלה: יש עניין גדול מאוד בכוונה פרטית בכל מילה ומילה בתפילה, כשהמינימום שבמינימום הוא פעם אחת בשנה להתפלל תפילה מושלמת מראשיתה ועד סופה. בחסדו הגדול, מלקט הקדוש ברוך הוא את כוונותינו מתפילות כל השנה ומחבר אותן לדבר שלם, פסוק מפה וברכה משם מצטרפות לחשבון של תפילה שלמה ומושלמת. מרטיט לחשוב שבתפילה זו יש בעצם הזדמנות אחרונה להשלים את כוונות התפילה לשנה הזו.

ליל ראש השנה

בליל ראש השנה התפילה הראשונה נערכת מתוך אימה ורצינות. התפילה היא קצרה ואחריה הולכים לסעודת יום טוב, אבל אל תתבלבלו! רגעים נשגבים אלו הם שיאה של קבלת עול מלכות שמים. הלילה כולו מוקדש לקבלת עול מלכות שמים למשך השנה כולה!

בתפילה הראשונה ובאמירת תהילים במשך הלילה בתחנונים ולב נשבר אנו מבקשים מה' יתברך שיקבלנו לעבדים ויסכים למלוך עלינו. אנחנו משעבדים את כל עצמותינו אליו יתברך תוך "הזזה פנימית" עמוקה של קבלת עול מלכות שמים כללית לכל השנה. הקדוש ברוך הוא לא מודיע לנו את תשובתו לבקשתנו בלילה הזה. בליל הגעגועים הזה הקדוש ברוך הוא טרם נכנס מחדש לעולם. בינתיים חי העולם רק מה"רשימו”- רושם של גילוי האלוקות של השנה שעברה. בלילה הזה אנו והעולם כולו במבחן. ליל ההכתרה.

תפילת ערבית הקצרה של ליל ראש השנה הייתה התפילה הארוכה ביותר אצל אדמו"רי חב"ד, והם התפללו אותה בניגון חרישי ומיוחד.

בוקר ראש השנה

ההכתרה עצמה מתקיימת בבוקר, ברגעי ההוד של תקיעת השופר. תוך כדי התקיעות מקבלים עליהם היהודים את עולו של ה' בזעקות ובבכיות, בשברים ובתרועות.

אז מתיישב הקדוש ברוך הוא על כיסא הרחמים, עובר מהסילוק של מידת הדין ובוחר להיכנס לעולם מחדש. הוא מאמין בנו ובוחר למלוך עלינו בגילוי פנים חדש.

בניית מלכות ה' לכל השנה הקרובה ממשיכה לאורך עשרת ימי תשובה גם מצדנו וגם מצד ה'.

השלימות האמיתית של מלכות ה' שייכת לגאולה, אז יראה העולם כולו את מלכות ה' "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", והעולם יגיע למטרתו - דירה לה' יתברך והתגלות מלכותו בו בשלמות. בתפילות הימים הנוראים אנו חוזרים על כך שוב ושוב כי זוהי המטרה הסופית והתחינה האמיתית שלנו: שבשנה הזו ה' יתגלה ויהיה למלך על כל הארץ באופן נצחי, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.