בניה שבו לגבולם

לאחר אלפי שנים בה נתעטפה אמנו בדמעותיה, חידשה ישיבת "בני רחל" את הנוכחות היהודית בבית לחם יהודה • עשרות תלמידים, אברכים ואפילו משפחות צוות הישיבה לומדים ומתגוררים במבנה סמוך שנגאל לפני מספר שנים לכבוד יום האם והבנים /

ה

תצלום המוכר מהגלויות הישנות בו נראה ציון קבר רחל אמנו ליד עץ הזית והגמלים, התחלף זה מכבר במראה שונה לחלוטין – מתחם צבאי ממוגן ומבוצר היטב, המנתק את הבאים בשעריו מהעיר הערבית הסובבת אותם. אלא שהחומות הגבוהות מסתירות מאחוריהן גם סוד מרגש וכמעט בלתי ידוע – בבניין סמוך למתחם הקבר, פועלת בשנים האחרונות ישיבת "בני רחל", שלאחר עליות וירידות, קשיים ואתגרים, הצליחה לחדש את ההתיישבות היהודית בעיר. חוץ מעשרות בחורי הישיבה והאברכים שהוגים בתורה, חיות במקום גם משפחות צוות הישיבה, וקול צחוקם של תינוקות יהודיים שוב נשמע בעיר האם.

קצת היסטוריה: לפני 175 שנים הגיע האציל היהודי־בריטי משה מונטיפיורי, יחד עם אשתו, לביקור בארץ הקודש. בין השאר ביקרו השניים גם בקבר רחל, שהיה אז מקום מבודד, "על אם הדרך", ממש כמו בתיאור התנכ"י. מונטיפיורי שתמך וסייע ליהודי ארץ הקודש, שיפץ את המתחם שהיה חרב למחצה ופעל למען חיזוק האחיזה היהודית במקום. על־פי עדויות מאותם ימים, ניסו מונטיפיורי וגורמים נוספים בעקבותיו, להקים יישוב יהודי של ממש במקום, בדומה ליישוב היהודי בחברון שהיה אז בשיא פריחתו, אלא שהדבר לא עלה יפה.

לפני עשרים שנה, במסגרת הסכמי אוסלו, נמסרה השליטה בבית לחם הנמצאת במרחק הליכה משכונות דרום ירושלים, לידי הרשות הפלשתינית, למעט מתחם קבר רחל. בעקבות התקפות חבלניות חוזרות ונשנות על המקום הוא הוקף בחומות גבוהות והמתחם הפך למובלעת יהודית בשולי העיר. כוחות הביטחון החליטו על הגבלת הנוכחות היהודית במקום לתקופות שונות, אך בשנים האחרונות ישנה גישה למקום כמעט לכל אורך היממה, למעט שבתות וחגים בהם נמנעת כניסת מתפללים יהודים למקום.

מצעקות סוחרים לקול תורה

אלא שבשנים האחרונות בוערת לה אש תמיד קבועה במקום. במרחק חמישים מטרים בלבד מהכניסה לקבר רחל, ניצב בניין בן שלוש קומות המשתרע על כאלף מטרים מרובעים. עד לפני שתים־עשרה שנים היה הבניין בבעלותם של שלושה אחים ערבים־נוצרים תושבי העיר, ושימש כמרכז מסחרי.

הרב חנן פורת ז"ל והרב בני אלון יבדל"א, שפעלו רבות למען גאולת בתים יהודיים בעיר העתיקה, בהר הזיתים ובמתחם קבר שמעון הצדיק, שמו על הבניין את עיניהם ודווקא בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, הצליחו לרכוש את הבניין בהליך משפטי שהתנהל בחוץ לארץ באמצעות צד שלישי, על־מנת שגאולת המקום תישאר מתחת לרדאר.

בהמשך, עקב המצב הביטחוני בעיר, השתלט צה"ל על המבנה "המגויר" ובהסכמת העמותה הפך אותו למגורי חיילים. לפני כשבע שנים, כשהמתיחות הלכה וירדה, קיבלו הרוכשים אור ירוק לקיים לימוד במקום במשך שעות היום.

יתד התורה ננעצה על־ידי הרב אליהו אלקסלסי (50) יליד קריית גת ובוגר ישיבת "עטרת כהנים". הוא עצמו מתגורר עם משפחתו קרוב לשלושה עשורים ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים, המכונה בפי תושביו היהודיים "הרובע היהודי המתחדש". לאורך השנים נטל חלק בהקמת ישיבת "בית אורות" שבהר הזיתים, בגאולת מתחם שכונת שמעון הצדיק ובהקמת ישיבת "נאות דוד" ברובע היהודי המתחדש, ובשנים האחרונות הוא עומד בראשות ישיבת "בני רחל".

הוא משחזר את הימים הראשונים, ואת האחיזה שהלכה והתהדקה לאורך השנים, תוך עליות וירידות: "בהתחלה קיבלנו אישור להיות במקום שעתיים בלבד בכל יום. כשהמבנה ששימש עד אז כמגורים עבור פלוגה שלמה הגיע לידינו אחרי כל־כך הרבה שנות ציפייה, הוא היה נראה כמו אחרי מלחמה", הוא נזכר. "גייסנו מיידית כחמישה עשר אברכים מישיבת הר המור, מרכז הרב ועטרת כהנים, והתחלנו להגיע למקום מדי יום. בהמשך אושר לנו להאריך את השהות עד שעות אחר הצהרים, ומאוחר יותר גם לשעות הערב, אבל תמיד נאלצנו לצאת מהמקום".

המהפך התרחש דווקא בעקבות החלטת הפיקוד הצבאי לאסור את שהיית התלמידים במבנה הישיבה. "התחלנו לשפץ חלק מסוים בבניין, שהיה מוזנח ושבור. באו אלינו בטענות שעשינו דבר שאסור מבחינה משפטית, והודיעו לנו שעלינו לעזוב את המקום. במשך כמה שבועות נאסרה עלינו הגישה לבניין, אבל מעז יצא מתוק", מחייך הרב אלקסלסי. "קבענו פגישה עם אלוף פיקוד המרכז הקודם, אבי מזרחי, והוא הפך את הקערה על פיה. הוא הבין את המהות, החשיבות והצרכים של המקום. היועצים המשפטיים שלו הבהירו לפיקוד הזוטר ולמנהל האזרחי שאין שום בעיה משפטית. ברגע שהתקבל האישור שזה בעצם מבנה יהודי בבעלות יהודית, הודענו שאנו רוצים להשתמש בו באופן מלא. זה לקח עוד קצת זמן, והאישור הסופי התקבל כשמפקד משטרת ירושלים ביקר בישיבה בתשעה באב תשע"א, תאריך שאין סמלי ממנו לציון חזרת הבנים. כשהותרה הלינה במקום, הבאנו בחורים מישיבות בירושלים כמו עטרת כהנים, מכון לב ובית אורות, שהפכו את זה לעובדה מוגמרת".

קהילת קודש בית לחם

בשנתיים האחרונות הצטרפו לישיבה עוד תלמידים ולאחר השלמת שיפוץ המבנה עברו למקום גם חמש משפחות של אנשי הצוות. כל אלו בפועל שומרים על גחלת האחיזה היהודית בבית לחם יהודה, למרות הקשיים. המחבלים הערבים ממשיכים בניסיונותיהם לפגוע ולחבל בנוכחות היהודית, ולמצוא חרכים בחומות הגבוהות.

"עוברת פה תקופה מאוד קשה על המשפחות, אבל אנחנו רואים כל הזמן סייעתא דשמיא גדולה", מספר הרב אלקסלסי. "בתחילת השבוע, התעוררו כל המשפחות אחרי חצות הלילה מקול נפץ עז של מטען חבלה שהושלך לעבר הבניין. כמה ימים קודם לכן נחת מטען חבלה על גג הבניין, וגם בוצע ירי לעבר הבניין. אנחנו ביחס מצוין עם כוחות הביטחון, ומאמינים שהם עושים את עבודתם נאמנה. מפקד הגדוד שאחראי על הגנת קבר רחל איננו חובש כיפה, אך הוא פשוט צדיק. הוא מחובר למקום בצורה בלתי רגילה, והוא פועל באופן מקצועי ומסייע ככל שנדרש".

"לצערנו בשבתות ובימים טובים, עם ישראל עדיין מנוע מלהגיע לקבר רחל, זו החלטה מדינית שצריך לעבוד כדי לשנות אותה, אבל הישיבה נמצאת במקום עשרים וארבע שעות ביממה – שבעה ימים בשבוע, וזו זכות עצומה. השבתות והחגים בישיבה מתנהלות באווירה מיוחדת ומרוממת. אנחנו מחזיקים את הציון בימים האלה, וזו תחושה של אחריות לאומית, מתוך קשר עמוק מאוד עם רחל אמנו. הרב קוק כותב שהייחודיות של רחל אמנו היא בחיבור לכל חלקי האומה, ושהיא מסמלת את הציפייה לגאולה. החיים בישיבה הם בתודעה הזו. ישיבה והתיישבות מגיעים מאותו שורש וגם הולכים ביחד. כוח התורה וכוח השיבה אל ארץ ישראל מחוברים אחד לשני".