בואו להקריב! אמירת סדר קרבן פסח

כדאי לפנות זמן בלו"ז העמוס של ערב פסח לצורך לימוד ואמירת סדר קרבן פסח. מנהג יקר שנותן לנו את הזכות להיכנס ברוחניות אל המקדש ולקיים את עיקרו של ליל הסדר

"מצב הרוח של ערב פסח אחרי לימוד קרבן פסח היה לא רק הכנה ליום טוב, אלא הוא עצמו היה יום טוב ממש". במילים אלה מתאר הרבי הריי"ץ את ערב פסח בבית בו הוא גדל והתחנך, בית האדמו"רים של חב"ד.

המנהג שנשכח

אצל כולנו ערב פסח הוא יום עמוס. בבוקר מתפללים מוקדם ולאחר ארוחת החמץ האחרונה אצים וממהרים לשריפת החמץ.

במשך היום מכינים את סימני הסדר לקערה ותוך כדי מנסים להשכיב את הילדים הקטנים לישון. גם מבוגרים משתדלים לתפוס תנומה קלה שהרי לילה ארוך וחשוב לפנינו.

בכל ההתרוצצות של ערב פסח, שלא לדבר אם אנחנו בנסיעה לחברים או לקרובי משפחה, חשוב שלא נדלג על אחד המנהגים החשובים שמעלתו אינה ידועה דיה.

כמנהגים רבים שמקורם מהאר"י הקדוש וממקובלי צפת כן הוא גם מנהג אמירת "סדר קרבן פסח". המנהג הזה התקבל כמעט בכל תפוצות ישראל, "סדר קרבן פסח" נדפס ברוב ההגדות, בנוסחאות שונות, ובדרך כלל נוהגים לאמרו לאחר תפילת המנחה של ערב פסח.

אדמו"רי החסידות ייחסו למנהג הזה חשיבות רבה מאד שהשפיעה על כל האווירה בבית. בערב פסח אחר תפילת מנחה מוקדמת היה רבי שלום דב בער מליובאוויטש קורא לבנו כדי לומר וללמוד ביחד את "סדר קרבן פסח", וכך מספר הרבי הריי"ץ באחת משיחותיו:

כל הבית שמח

"סדר ואופן אמירתו הקרבן פסח: היה לובש כובע העגולה של יום טוב, ובגדי יום טוב, והיה חוגר עצמו בחגורתו, היה אומרו בעמידה, עמד בכל השנים, פניו לדרום והיה אומרו בפנים צהובות, ומדייק בכל מלה ותיבה ומפלפל בדינו".

הרבי הריי"ץ מספר שבמהלך אמירת סדר קרבן פסח היה אביו מסביר ומעמיק בעניני הקרבן על פי החסידות, ולפעמים היה מבאר את משמעות דיני הקרבן בעבודת ה' על פי תורת הקבלה.

"אחרי אמירת - נכון יותר לימוד - קרבן פסח, שנמשך למעלה משעה ולפעמים שעה וחצי, זרח בבית אור שונה לחלוטין, התרוממות אצילית שכזו, שהכל היה נראה שמח, כל דבר שהעין שזפתו נשא חן מיוחד".

מתיאור קצר זה אנחנו רואים עד כמה ייקרו אדמו"רי חב"ד את הרגעים של אמירת ולימוד קרבן פסח. לא היתה זאת אמירה מהירה וקצרה אלא לימוד עיוני של כל פרט ופרט מדיני הקרבן. לאחר הלימוד, הבית היה נראה אחרת.

וכל כך למה? לפעמים אנחנו לא שמים לב שבליל הסדר יש חסר גדול ועצוב. איפה קרבן פסח? בזמן בית המקדש, היינו עולים לרגל להביא את קרבן הפסח ביום י"ד בניסן. קרבן זה הוא אחת המצוות החשובות בתורה העומדת במרכז החג, יחד עם המצה וסיפור יציאת מצרים. מאז שחרב המקדש אנחנו אוכלים את האפיקומן לזכר אכילת קרבן הפסח, אך מה עם זכר הקרבת הפסח? מנהג אמירת "סדר קרבן פסח" בא לתקן את החסר.

כולנו מתפללים ומצפים לבנין המקדש בירושלים והלוואי שכבר השנה נזכה להקריב את קרבן הפסח בגשמיות. ובינתיים, כשאין עדיין אפשרות להביא את הקרבן בפועל, אנו מפעילים את העיקרון הידוע של "ונשלמה פרים שפתינו" ואומרים, ואף לומדים, את דיני קרבן הפסח, ואמירה זאת נחשבת לנו כאילו הקרבנו את הפסח בפועל.

תקוות גדולות

באחת משיחותיו הפליא הרבי מליובאוויטש לרומם את חשיבותם של הרגעים אלה והסביר שאף שהכלל של "כל הלומד תורת חטאת כאילו הקריב חטאת" קיים בכל פעם שאנו לומדים על הקרבנות, והכלל של "ונשלמה פרים שפתינו" קיים בכל פעם שאנו מתפללים, לשיא הגדול של הרעיון הזה אנחנו מגיעים דווקא באמירת "סדר קרבן פסח" המתאר בפרטי פרטים את מעשה הקרבת קרבן פסח. במיוחד כאשר אומרים את סדר ההקרבה מתוך תחנונים וזעקה לבנין המקדש במהרה.

וכך אומר הרבי בשיחה: "והיינו שנחשב כאילו עומד בבית המקדש ועושה בפועל כל פרטי הדברים שאומר בסדר קרבן פסח, מעשה הקרבה ממש". זאת הסיבה שאדמו"רי חב"ד התייחסו ברצינות כה רבה לרגעי קודש אלה בהם הם היו חשים שהם נמצאים בבית המקדש ומתעסקים ממש בהקרבת קרבן הפסח.

אולי כדאי לנו לתכנן מחדש את הלו"ז של ערב פסח. יש לנו הזדמנות להיות בבית המקדש ממש ולהקריב את קרבן פסח. חשוב שלא נפספס את הרגעים המיוחדים האלה וכדאי להתכונן לאמירת "סדר קרבן פסח" ברצינות הראויה לו.

וכמו שמסיים הרבי הריי"ץ: "מצב הרוח של ערב פסח אחרי לימוד "קרבן פסח" היה לא רק הכנה ליום טוב, אלא הוא עצמו היה יום טוב ממש, יום טוב של שמחה הבאה ממחשבה טובה בתקוות הגדולות והטובות ביותר של ביאת המשיח. הנה משיח בא, בית המקדש נבנה ומקריבים את קרבן הפסח ומתעסקים בכך בעונג כזה, במהרה בימינו אמן".