איש שהכל בו

ק

ראו לו הרב הגאון, קראו לו הצדיק, הסופר, החסיד והלמדן. מהם שראו בו חרדי ואחרים שחשבו אותו לדתי לאומי. יש שהכירו אותו כעיתונאי וכאלה ששמעו עליו כעסקן ופעיל ציבורי. והאמת שהכל היה נכון. הרב שלמה יוסף זווין נולד בחנוכה תרמ"ז, לאביו הרב אהרן מרדכי, רבה של קזמירוב שברוסיה. למרות שמשפחתו נמנתה על חסידי חב"ד, שלח אותו אביו ללמוד מספר שנים בישיבת מיר הליטאית. לאחר מכן עבר ללמוד אצל האדמו"ר החב"די, רבי שמריהו נוח מבוברויסק, ממנו קיבל את תורת החסידות. את מאמרי החסידות ששמע ממנו זכר עוד עשרות שנים לאחר מכן, ומסר אותם לנכדיו שהדפיסו מהם בספר "שמן למאור". האדמו"ר הסמיך אותו לרבנות. לסמיכה הזו הצטרפו גם ה"רוגוטשובר" ובעל "ערוך השולחן", וכן האדמו"ר מרציצא. בגיל שבע עשרה הוא התייתם מאביו והתמנה למחליף שלו ברבנות העיר קזמירוב. במהרה התפרסם רב העיירה הקטנה בכל רחבי יהדות אירופה, בזכות מאמריו התורניים שהתפרסמו בכל הקבצים התורניים שבהם כתבו גדולי הרבנים באותה תקופה. כבר בגיל הזה הוא התחיל להתכתב עם גדולי הפוסקים בדורו, כמו החפץ חיים והרוגוטשובר, ותשובות שנשלחו אליו מופיעות בספרים של הגאון מפונוביז' ורבי שמעון שקופ. באותה תקופה פרסם באופן קבוע מדור של חידות תורניות בירחון המאסף "שערי תורה" שבו השתתפו רבים מתלמידי החכמים הצעירים שבאותו הדור. חיבתו זו לשעשועי תורה מצאה את ביטויה לאחר שנים בספרו "לאור ההלכה", שבין הדיוניים ההלכתיים המופיעים בו, מצויים גם מאמרים כמו "השלג בהלכה", "המספר 13 בהלכה ובאגדה" ועוד. כישרון הכתיבה המיוחד שלו יחד עם גאונותו (אמרו עליו שהוא בבחינת בור סוד שאינו מאבד טיפה) והתמדתו העצומה בלימוד (ילדיו סיפרו שלא ראו אותו רגע אחד מתבטל מתורה) הקנו לו שם בין גדולי הדור כבר בגיל צעיר ביותר.

התמדתו הגדולה ועיסוקו בנושאים הסבוכים שבהלכה לא מנעו ממנו להתעניין ולהביע את דעתו גם בנושאים האקטואליים והוא פרסם מאמרים בעיתונים וכתבי עת שונים, כשאת מאמרו הפובליציסטי הראשון פרסם כבר בגיל שש עשרה. ביטוי מעניין לרוחב אופקיו והדרך שבה ידע לחבר כל נושא שעסק בו לעבודת ה', אפשר לראות במאמר שפרסם כעבור שנים שנקרא "משפט שיילוק לאור ההלכה", שם הוא מסביר מה הדין על פי התורה במשפט שיילוק, המופיע במחזה של שייקספיר!

אירופה מתהפכת

את כישרון הכתיבה המיוחד שלו רצה לנצל האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", שהיה מנהיגה של "אגודת ישראל" בפולין. ה"אמרי אמת" רצה למנות אותו כאחראי על ההסברה והתעמולה של "אגודת ישראל". כבר סוכם שהרב זווין יעבור מהעיר נובוזיקוב, שם היה רב באותו הזמן, לוורשה, שם יכהן ברבנות ויעסוק בעריכת עיתון יומי, אבל בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה התכנית בוטלה. לאחר הפלת שלטון הצאר הרוסי ושחרור יהדות רוסיה התחילו הקהילות היהודיות להתעורר ועסקו בצורה נמרצת בביסוס והרחבת החיים היהודיים. הרב זווין היה מראשי הפעילים באותה התקופה, ואף נבחר לפרלמנט האוקראיני בתור נציג של היהדות הדתית באוקראינה.

תקופה זו לא ארכה זמן רב. אוקראינה נכבשה תחת השלטון הקומוניסטי ומהר מאוד התחילו הרדיפות כנגד הדת. בתקופה זו התהדקו קשריו עם האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש שהוביל את המלחמה המחתרתית על החיים היהודיים ברוסיה הסובייטית. הרב זווין היה יד ימינו של הריי"צ במערכה זו ומונה על ידו להיות מזכיר הוועידה של רבני רוסיה, ולאחר מכן היה אחד מארבעת הרבנים שמונו על ידי הריי"צ להמשיך בפעילות ברוסיה לאחר שהוא גורש ממנה. בתקופה זו נוצרה קרבה מיוחדת במינה בין האדמו"ר הריי"צ לרב זווין. כאשר נאסר הריי"צ היה הרב זווין אחד מן הראשונים ששלחו להם הודעה על כך, וכאשר השתחרר הרבי, ישבו יחד ובמשך זמן רב גולל הריי"צ באוזני הרב זווין את כל פרשת המאסר והגאולה. בכל פעם שנפגשו היה הריי"צ מבקש ממנו שיחזור על הדרשות שנשא בפני בני עירו. הריי"צ אהב מאוד את הדרשות הללו ואמר עליהן שהן בבחינת "דרוש שבסוד". חלק מהן הודפסו בספרו "לתורה ולמועדים". עובדה נוספת מלמדת על ההערכה המיוחדת שרחש הריי"צ לרב זווין. כאשר הוצע השידוך בין רבי מנחם מענדל שניאורסון לבתו של הריי"צ, ביקש הריי"צ מהרב זווין שיפגוש את החתן ויתהה על קנקנו. במשך לילה שלם נועדו הרב זווין והחתן, לימים האדמו"ר מליובאוויטש, ובסוף הפגישה הזו קם ונהיה השידוך.

כמעט הרב הראשי

עבודתו של הרב זווין בתחום הפצת היהדות הייתה ללא גבול וללא פחד. באחת ההתוועדות בשנת תשמ"ד סיפר עליו האדמו"ר מליובאוויטש: "אני הכרתיו בהיותו במיצר במדינת רוסיה, במצב כזה שהתעסקות עם כל עניין של הפצת היהדות הייתה כרוכה בסכנה ממש, ואף על פי כן לא נרתע משום דבר ומסר את נפשו למילוי העבודה והשליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר בענייני הפצת היהדות". עבודה זו אף הובילה למאסרו על ידי השלטונות הקומוניסטים. בשלב זה התחילו להפעיל לחץ על השלטון הבריטי בארץ ישראל לספק לו סרטיפיקט שיאפשר לו לצאת מרוסיה לארץ ישראל. כחלק מהמאמץ הזה שלחו מכתבי המלצה אל הרב קוק זצ"ל, שהייתה לו השפעה על השלטון הבריטי. במכתבים הללו ניכרת ההערכה וההערצה שרחשו כלפיו גדולי הדור, בהם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, האדמו"ר הריי"צ והרב יחזקאל אברמסקי. בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים ותשלום סכום כסף גדול, הצליח הרב זווין לצאת מרוסיה בשנת תרצ"ה, עלה לארץ והתיישב בתל אביב.

גם בארץ התפרסה פעילותו על פני תחומים רבים. הוא הקים ועד לעזרה לרבנים פליטי רוסיה והיה לאחד מעמודי התווך של מוסדות חב"ד שהתחילו להתבסס בארץ ישראל. אחר כך עלה לגור בירושלים ושם היה משומעי לקחו של הרב קוק מדי שבת בסעודה שלישית. בארץ התחיל להיות פעיל בחוגי הציונות הדתית. כאשר הוקמה מדינת ישראל סבר הרב זווין שהקמת מדינת ישראל היא נס ויש לחגוג את יום העצמאות כיום הודיה ולומר בו הלל, ועם זאת טען שאין אנו באים בסוד ה' ולכן אין לנו יכולת לקבוע האם זוהי אתחלתא דגאולה. במשך שנים רבות היה הרב זווין מבכירי חברי מועצת הרבנות הראשית ואף הוצע לו לקבל את תפקיד הרב הראשי לישראל לאחר פטירת הרב הרצוג. למרות שהובטח לו שלא יתחרה מולו אף מועמד אחר וכולם יקבלו את מרותו, לא הסכים הרב זווין לקבל את התפקיד.

בתקופת ארץ ישראל הגיע הרב זווין לשיא הכתיבה שלו, כשאת רוב מאמריו פרסם בעיתונים ובעיקר בעיתון "הצופה", שם היה לו מדור קבוע של ביקורת על ספרים תורניים. מאמריו של הרב זווין הצטיינו בבהירות נפלאה שמובנת לכולם, ויחד עם זאת חודרת לעומק הדברים. עובדה מעניינת היא שהגאון ר' איסר זלמן מלצר מתייחס באחד מספריו לביקורת שכתב הרב זווין בעיתון "הצופה" על חידושיו. כתיבתו הגיעה לשיאה בפרויקט "האנציקלופדיה התלמודית". האנציקלופדיה התלמודית נועדה להיות הקודקס שיכיל את כל הספרות התורנית-הלכתית בצורה ברורה, ממצה ומסודרת. הרב זווין, שהיה העורך הראשון שלה, כתב בכתב ידו את שנים עשר הכרכים הראשונים שלה, ותכנן את כל הערכים הבאים שעתידים להיכתב בה. יכולתו המיוחדת להגדיר ולמצות את תוכנו של כל רעיון בצורה ממוקדת ובהירה הגיע לידי ביטוי שלם בעריכת האנציקלופדיה התלמודית. האנציקלופדיה התלמודית היא התקבלה בברכה אצל כל גדולי הדור, ובמיוחד אצל האדמו"ר מליובאוויטש, שעודד את הרב זווין להמשיך במפעל בכל כוחו. במשך שלושים וחמש השנים האחרונות של חייו היה עיקר עיסוקו של הרב זווין באנציקלופדיה.

לסלק את קורי העכביש

למרות קרבתו לרבני הציונות הדתית, המשיך הרב זווין להיות חסיד נאמן לאדמו"רי חב"ד. כאשר נפטר הריי"צ, היה הרב זווין מהראשונים שחתמו על מכתב התקשרות לחתנו רבי מנחם מנדל, ועד סוף ימיו היה מתייעץ איתו בעניינים רבים ושימש כבא כוחו ומשמיע דעתו בארץ ישראל, ואף מונה על ידו להיות אב בית דין של רבני חב"ד בארץ ישראל.

תלמידו, הרב שמואל אלעזר היילפרין, מספר על דמותו החסידית של הרב זווין: "הרב זווין היה חסיד ומקושר אמיתי לרבי. למרות שמעולם(!) לא נסע לפגוש אותו פנים אל פנים מאז שמונה לאדמו"ר, מטעמים שהיו כמוסים עמו, הדבר לא הפריע להתקשרות האמיתית שלו. זכורני כאשר היה שומע 'מופת' מהרבי היה כולו אפוף התרגשות ושמחה והיה מספר אותו לכל מי שפגש בו באותו היום. כמו חסיד אמיתי לא החזיק מעצמו לשום דבר. כאשר אמרתי לו פעם שהרבי נושא אותו על כפיו ומחשבתו כל הזמן, ענה לי, שאכן כך הוא, אך אם הרבי היה יודע מי אני באמת היה משליך אותי מעל כפיו.

"סיפור אחד על הרב זווין מלמד מהו גאון וחסיד: כאשר רצה להוציא את הספר 'סיפורי חסידים', טען ידידו הרב יחזקאל אברמסקי שהדבר יפגע בכבודו אם יכתוב ספר סיפורים. ענה לו הרב זווין: 'חשוב לי יותר שישבו בליל שבת קודש, ויספרו משמי סיפורי צדיקים, המחזקים את האמונה, מאשר יאמרו בשמי חידושי תורה, ולוואי ויזכה אכן להגביר את האמונה בצדיקים. ובאשר לכבודי, באמת הגיע הזמן לסלק קצת את קורי העכביש של הכבוד'".