אישית

אין יותר ירידות

כפי שאדם מציב את עצמו בשבת בראשית, כך הוא כל השנה. כך כתוב בחסידות.

הראש הוא הכל, ו"בתר רישא גופא אזיל", אחרי הראש הולך הגוף. ראש השנה הוא לא רק תחילת השנה, אלא שיקוף של האורות שהולכים להיבנות אל תוך הכלים במשך השנה. התכנים, המהות של הדברים שיתרחשו במשך השנה, האורות, הם כבר מתהווים בראש השנה, ולכן לא יהיה בשנה הזאת משהו שלא היה כבר בראש השנה – אין בגוף אלא מה שיש בראש.

חוזרים אל השגרה

רק על שבת בראשית נאמר במפורש שכפי שאדם מעמיד את עצמו בשבת בראשית כך הוא עומד כל השנה. הרעיון הוא שכל מה שנקשר לה', כל מה שנבקש ונתפלל בשבת הזו – יש מאוד מצב שיישמע. הדלתות נפתחות, קריאה אחרונה, כל הנוסעים מתבקשים לעלות. הרכבת הגיעה.

שבת בראשית היא הצוואר שמחבר את האורות של ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, חול המועד סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה לכלים של עולם המעשה, לחזרה לשגרה ולרוטינת היום־יום.

איך עושים את זה? לכאורה זה אמור להיות דאוּן מייגע ואפילו עילה לייאוש חלילה. הנה, אחרי כל השמחה הזו והקדושה הזו אנחנו חוזרים לאפרוריות היום־יום. אז זהו, שעל־פי משנת הרבי מליובאוויטש, בחשיבה של גאולה הטוב רק הולך ומתגבר. אין דבר כזה ירידה. לא ירידה לצורך עליה ולא שום ירידה לצורך כלשהו. רק עליה. כל יום שמתחדש נהנה מהפירות של היום שלפניו ומוסיף עליו. לוקח את כל מה שהיה, מחדש את שלו וצומח הלאה, עד היום הבא בעזרת ה'.

כל רגע טוב יותר

אז השבת הזו היא בדיוק הזמן לתת לזה דקה או שתיים ולהשקיע מחשבה או תפילה, רגע של התבודדות עם עצמי. מה אני מפנים מהחוויה של תשרי, אל הראשית, אל פרשת בראשית ובריאת העולם בכ"ה אלול והאדם בא' תשרי אל תוך מרחשוון – החודש שבו הפסיק המבול ו"נח מצא חן בעיני ה'".

בוא אל התיבה, היכנס לחממה של התורה והצטופף בצל הקדושה בחגי תשרי ואז צא מן התיבה. קח את האורות שאספת בדרך ותזריע אותם אל תוך עולם המעשה. אל החיים. אל הבשר והעצמות.

מי יתן ונזכה לגאולה אמיתית, חיים שבהם כל רגע הוא יותר טוב מקודמו. חברים, אין יותר ירידות, רק דברים טובים מעתה ועד עולם. לחיים!