עבודת ראש השנה

אייכה?

את כוח הראייה ואת כוח השמיעה קיבלנו ואיבדנו ביום הבריאה. אם רק נרצה, נוכל ביום הזה להאזין ולשוב אל עצמנו

הרב אלחנן ראובן גולדהבר

עורך ספרי איזביצא - ראדזין

 

יציר כפיו של בורא עולם, אחד ויחיד עם זוגתו, לא מכבר היה גוש עפר. ביום הזה, לפני שעות ספורות בלבד, נפח בו בוראו נשמת חיים והכניסו לגן עדן לעובדה ולשומרה. ראש השנה הראשון בהיסטוריה, היום השישי לבריאת העולם. האדם הראשון צופה ורואה מקצה העולם ועד קצהו, ראייה רוחנית וגשמית כאחת. ובבת אחת, אחר הנפילה הגדולה והכישלון, אימה חשיכה גדולה נופלת עליו, וכל כוחות הראייה נעלמים. בורא העולם, החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח, פונה אליו בזעקה הנשמעת ומהדהדת בעולם "אייכה"? איך נעלמת בני היקר, לאן נפלת, מדוע אתה מגשש בעלטה?

אכן כאדם

אילו היה זוכה, אילו היה משתמש בשמיעתו "וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן", אילו הייתה נשמעת, אל מול הקריאה האלוקית, זעקת "שמעתי – חטאתי", היה מסתלק החושך וחוזרת לה הראייה למקומה. אך האדם הראשון, כמנהג האדם עד היום הזה, בחר לברוח ולהתחבא "ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים". הוא נמלט מאחריות, הצטדק והטיח האשמות: "האשה אשר נתת עמדי", "הנחש השיאני". האמונה הפשוטה נעלמה, נגנזה הראייה וגם כוח השמיעה נמוג. אל מצב זה חודר מר המוות, נגזרת לה גזירת "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". במצב הזה, אין אפשרות לחיות לעולם, הכל הוא בר חלוף.

שנים חולפות, העולם מתקדם שלב אחרי שלב, עד הגיע הרגע הנכסף, אותו רגע שהמתין מבריאת העולם ועד עתה: קבלת התורה. עם ישראל, עובר צירוף אחר צירוף בכור הברזל במצרים, ואחר זיכוך שבעתיים בימי הספירה וההמתנה, נפתחים השמים ומהדהדת לה הקריאה האלוקית "אנכי ה'", כשברקע נשמע קול השופר חזק מאד. סוף־סוף מגיע התיקון לחטא ההוא. כוח האמונה מתחזק, "וכל העם רואים את הקולות", שומעים – מזדככים – רואים. שוב זוכה העולם למצב המתוקן של "בני עליון כולכם", פסקה זוהמתן וגם גזירת המוות כלתה לה. עד... למועד ההתרסקות הבאה, בזעקת "אלה אלהיך ישראל" נעלם ומתפוגג הכל. ו"אכן כאדם תמותון", אין אמונה, אין ראייה, החושך שולט שוב בעולם וגם קול ה' איננו. רק יחידי סגולה, הנביאים שבכל דור, זוכים לכח הראייה והשמיעה האמיתיים.

להאזין ולזעוק

אולם, בכל שנה ושנה, ביום ראש השנה, בו חוזרת הבריאה אל המצב בו היתה בתחילתה, מתעוררת הקריאה אל האדם ועימה יכולת השמיעה שלו. קול השופר מעורר ומחריד את הלב. קול ה' מתעורר בקרבנו בכל שנה ושנה, וזועק אל כל אחד ואחד "אייכה".ספרי חיים וספרי מתים פתוחים, וכל החפץ בחיים צריך רק להאזין ולזעוק בחזרה אל בוראו "שמעתי".ובכן צדיקים יראו וישמחו, הנה אנחנו שומעים ומאזינים לקול ה' המסתובב בעולם ומכריז "המלך". בואו ונענה לקריאת ה"אייכה". נאמר לעצמנו ולסובבים אותנו, כי אנו מעוניינים לראות ולשמוע את קול ה' בכל ליבנו.

כל זה לפי שעה, במושגים של עולמנו הקט. אבל כולנו בציפייה דרוכה ל"והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", שופרו של משיח, שיתגלגל קולו בכל העולם ויזעק "אייכה". קול זה – להבדיל מהקולות שקדמו לו – יגיע לכל מקום ולכל אוזן, ל"אובדים בארץ אשור ולנידחים בארץ מצרים", כולם כאחד ישמעו, יפנימו ויבינו, ויגיעו כולם אל הר הקודש ולירושלים. או אז יתנוצץ אור יקרות, הראייה הגדולה הצופה ברוחניות ובגשמיות תחזור במלואה, המות שהגיע בחסרונה – יעלם, ומלאה הארץ דעה את ה'.