אוניברסיטה של יהודים

מ

חאת  המילקי  שעלתה  ודעכה  בחודשים  האחרונים  -  כמו  מחאות  דומות  שצצות  לפרקים  כנגד  יוקר  המחיה  בישראל  -  טענה  כי  באירופה  קל  יותר  לחיות.  אפשר  כמובן  להתווכח  האם  הדברים  נכונים  ברובד  הגשמי,  אך  בכל  הקשור  ליכולת  השמירה  על  הזהות  היהודית,  באירופה  לא  מלקקים  דבש.  או  מילקי. 

על  אף  שהמצב  רחוק  מלהיות  משביע  רצון  -  ביחס  למתרחש  במדינות  העולם,  ובאירופה  בפרט  -  תופעת  ההתבוללות  בישראל  נחשבת  יחסית  כתופעת־קצה.  מחקר  שפורסם  לפני  כשנה  וחצי  בחן  את  תופעת  ההתבוללות  של  יהודי  ארצות  הברית,  המתרחשת  בקצב  מואץ  בקרב  בני  כל  הזרמים,  פרט  לזרם  האורתודוקסי.  הנתונים  הבולטים  והמזעזעים  של  הסקר  שנערך  בקרב  שבעים  ושבעה  אלף  יהודים,  לימדו  כי  מאז  השואה  צנח  מספרם  של  יהודי  ארצות  הברית  בכחמישים  אחוזים,  ואילו  שיעור  נישואי  התערובת  בקרב  הרפורמים,  הקונסרבטיבים  ואלו  המגדירים  עצמם  כחסרי  דת,  זינק  לשבעים  ואחד  אחוזים. 

מחקר  דומה  שביצע  "מרכז  רבני  אירופה"  לפני  מספר  שנים,  הצביע  אף  הוא  על  עלייה  משמעותית  של  ההתבוללות,  אם  כי  בהיקפים  קטנים  יותר,  בקרב  יהודי  מדינות  אירופה. 

לדברי  הרב  פרופסור  יעקב  בידרמן  (57),  שליח  חב"ד  בווינה,  ונכדו  של  רבי  משה  מרדכי  בידרמן  זצ"ל,  האדמו"ר  מלעלוב,  מבחינות  מסוימות  פוטנציאל  ההתבוללות  המאיים  על  הצעירים  היהודים  במדינות  אירופה,  בעייתי  אף  יותר  מזה  שבארצות  הברית.  "המצב  באירופה  הוא  כזה,  שרוב  הילדים  היהודים  מצליחים  להגיע  לאוניברסיטאות,  שמהוות  כור  היתוך  להתבוללות.  בארצות  הברית  המצב  לא  טוב,  אבל  יש  בקמפוסים  פעילות  של  בתי  חב"ד  ו'בית  הלל'  -  תאי  סטודנטים  יהודיים,  ויש  גם  כל  מיני  אופציות  אלטרנטיביות  כמו  ישיבה־יוניברסיטי  ותכניות  שונות  של  שילובים". 

פרט  נוסף  ומשמעותי  הוא  הכמות  המספרית  של  יהודי  ארצות  הברית.  אלו  אמנם  מהווים  מיעוט,  אך  מיעוט  בולט  ומשמעותי.  "בכל  האוניברסיטאות  בארצות  הברית,  כולל  אלו  הגדולות  והיוקרתיות  כמו  ייל  והרווארד  –  יש  סטודנטים  יהודים  לרוב,  ולאו  דווקא  כאלה  שיתחתנו  עם  בן  זוג  לא  יהודי.  באירופה  המצב  שונה  לחלוטין.  הסבירות  שסטודנטים  יהודים  ימצאו  בני  זוג  שאינם  יהודים  היא  גבוהה  מאוד,  אפילו  כשמדובר  על  כאלה  שלמדו  בבית  ספר  יהודי  במשך  שתים  עשרה  שנות  לימוד". 

 

המטרה:  הצלת  נפשות

על  סמך  הצורך  למתן  מענה  שיאפשר  לתלמידים  היהודים  לרכוש  מקצוע  באקדמיה  מבלי  לאבד  את  הזהות  היהודית,  הוקמה  לפני  כעשור  "האוניברסיטה  היישומית  למנהל  עסקים  ע"ש  לאודר",  המציעה  תואר  ראשון  ושני  בתחומי  כלכלה,  כמו  מנהל  עסקים,  בנקאות  וניהול.  כאן  בארץ  הפרט  הזה  נשמע  אולי  טריוויאלי,  אך  עבור  יהודי  אירופה  מדובר  בהצלת  נפשות,  פשוטו  כמשמעו. 

"לפני  כמה  שנים  היה  כנס  של  שליחי  חב"ד  ומנהלי  בתי  ספר  יהודיים  שיש  להם  בתי  ספר  תיכון.  כל  אחד  דיבר  והציף  את  התחושות  שלו.  בתפילה  אנחנו  אומרים  'שלא  ניגע  לריק',  עמלים  על  ילד  במשך  שתים  עשרה  שנה  ויותר,  וכשהוא  הולך  לקולג'  או  לאוניברסיטה  הוא  הולך  לריק",  משחזר  הרב  בידרמן  את  האירוע  שהוביל  לפתיחת  האוניברסיטה  הייחודית,  "רבני  חב"ד  ראו  את  זה  כצורך  השעה,  של  'עת  לעשות  לה''.  המצב  הזה  זר  למי  שחי  בארץ  ישראל,  אבל  מי  שבא  לפה  ורואה  מאות  סטודנטים  יהודים  בוודאי  מבין  את  הצורך  הגדול.  גם  החוגים  החרדיים  באירופה  מקבלים  את  המקום  בהבנה  ובסובלנות". 

  "זה  לא  סמינר  תורני  או  ישיבה",  הוא  אומר.  "הרעיון  הוא  לאפשר  לצעירים  היהודים  לרכוש  מקצוע  והשכלה  גבוהה,  בתוך  מקום  שיציע  להם  חיי  חברה  יהודיים  שיגבירו  את  הפוטנציאל  לשימור  הזהות  היהודית.  המטרה  לטווח  הרחוק  היא  לייצר  מנהיגות  קהילתית־יהודית  עתידית  באירופה  ולמנוע  התבוללות". 

 

בארמון  של  קיסרית  אוסטריה 

מאות  סטודנטים  יהודים,  אזרחי  תשע  עשרה  מדינות  שונות,  מגיעים  לווינה  כדי  ללמוד  באוניברסיטת  לאודר,  המוכרת  כאוניברסיטה  יישומית  על  ידי  המל"ג  (מועצה  להשכלה  גבוהה)  של  האיחוד  האירופאי  ועל  ידי  כמאה  מדינות  החברות  ב"הסכם  בולוניה"  –  אמנה  שנחתמה  בין  האוניברסיטאות  השונות  באירופה  לצורך  הכרה  הדדית  בתוכניות  לימוד  ותארים  אקדמיים. 

האוניברסיטה  שוכנת  בלב  לבו  של  אזור  "דאבלינג"  היוקרתי,  בקומפלקס  המכיל  חמישה  בניינים  ופארק  פנימי.  אחד  הבניינים  שימש  בעבר  כארמון  הנסיכות  של  מריה  תרזה,  הקיסרית  האוסטרית  המפורסמת  בת  המאה  השמונה  עשרה.  לאחר  שהמתחם  הושג  על  ידי  שליחי  חב"ד  במקום,  הוא  שופץ  והותאם  לצרכיו  של  מוסד  אקדמאי,  בתרומה  נדיבה  של  מר  רונאלד  לאודר,  נשיא  הקונגרס  היהודי  העולמי  ולשעבר  שגריר  ארצות  הברית  באוסטריה,  אשר  על  שמו  נקרא  המוסד. 

הניהול  האקדמי  של  בית  הספר  לעסקים  נעשה  על  ידי  אנשי  מקצוע,  ובראשו  עומדים  מומחים  בעלי  שם  עולמי  בתחומם,  ואילו  את  ניהול  החיים  היהודיים  של  הקמפוס  מלווים  אנשי  חב"ד.  הסטודנטים  נהנים  משלוש  ארוחות  ביום,  כשרות  למהדרין,  מעונות  נפרדים,  תכניות  חברתיות  עשירות  ואירועי  שבת  וחגים.  כדי  לזכות  במלגת  הלימודים  נדרשת  השתתפות  בשיעורי  היהדות  המתקיימים  פעמיים  בשבוע. 

 

שאלה  לא  פתורה

אתר  האינטרנט  של  האוניברסיטה  נראה  במבט  ראשון  כדומה  לכל  אתר  בית  של  אוניברסיטה  אחרת  המציע  היכרות  עם  תכניות  הלימודים  השונות  ומאפשר  גישה  לחומרי  הלימוד.  שום  פרט  לא  מסגיר  את  הייחודיות  של  המקום,  עד  ההקלקה  על  הלשונית  "סביבה  יהודית".

"אם  אתה  שואל  את  עצמך  "אז  מה  אם  אני  יהודי?"  אתה  עובר  את  דרישת  הכניסה  היחידה",  מוסבר  שם  בפשטות.  "השאלה  הפשוטה  הזאת,  מגדירה  את  כל  סדר  היום  של  תכנית  הלמידה  היהודית  מתחילתה  ועד  סופה".  לאחר  פירוט  של  התנאים  הנוחים  בקמפוס,  מודגש  כי  "היתרונות  של  חיי  הקמפוס,  חיוורים  בהשוואה  לאפשרות  להפוך  לחלק  חיוני  של  הקהילה  היהודית  הקטנה  שלנו". 

"צריך  לזכור  את  הסיטואציה,  היא  מאוד  לא  פשוטה",  אומר  הרב  בידרמן.  "היעד  המוצהר  שלנו  הם  יהודים  שנמצאים  על  סף  ההתבוללות.  אם  מגיעים  אלינו  בחור  או  בחורה  ואנחנו  רואים  שהם  יכולים  ללכת  ללמוד  במקום  תורני  יותר,  אנחנו  ננסה  למצוא  פתרון  של  לכתחילה".  בדבריו  רומז  הרב  בידרמן  לאחת  השאלות  המלוות  את  הקמת  המוסד,  והיא  היכן  עובר  הגבול  בין  ההשפעה  החיובית  לבין  העובדה  שלעתים  יש  לכך  מחירים  לא  פשוטים  כאשר  סטודנט  יהודי  עלול  להידרדר  רוחנית  דווקא  בגלל  האופציות  שהמוסד  מציע  לו.  על  אף  ההתלבטות  הבלתי  ניתנת  לפתרון  מושלם,  מצביע  הרב  בידרמן  גם  על  תוצאות  שאיתן  לא  ניתן  להתווכח:  "בשנים  האחרונות  אני  סופר  בכל  מחזור  בין  עשרה  לעשרים  וחמישה  בעלי  תשובה.  בסופו  של  דבר,  כמעט  כל  אלה  שעוברים  אצלנו  ולומדים  כאן  במשך  שלוש  שנים  לתואר  ראשון,  או  חמש  שנים  לתואר  שני,  יוצאים  שומרי  מסורת  והרבה  יותר  מחוברים  לזהות  היהודית  שלהם.  יש  פה  סטודנטים  שאמרו  לי:  'שמע,  אחרי  שלוש  שנים  שבהן  שמרתי  שבת  וחגים,  יהיה  לי  קשה  להתנתק'".